התמודדות עם
מתח - איך להתמודד עם
מתח ועצבנות
אחד הגורמים למתח ולעצבנות בסביבה העיסקית הינו
חרדה ודאגה. בהקשר זה התפרסם בזמנו בארה"ב סיפורו של אדם בשם ניק סיצמן. אותו
סיצמן היה בחור צעיר, בריא וחזק. הוא עבד כאיש צוות ברכבת משא באחד האזורים
במרכז ארה"ב. נראה היה שלניק היה הכל: גוף חזק ובריא, אמביציה, אישה ושני
ילדים, והרבה חברים. לניק היתה רק מיגרעת אחת, הוא היה דאגן ללא תקנה. הוא דאג
מכל דבר ותמיד ציפה שיקרה הגרוע ביותר.
ביום קיץ אחד התבשרו אנשי צוות הרכבת שיוכלו לסיים את יום העבודה שעה אחת מוקדם
מהרגיל, לרגל יום הולדתו של מנהל העבודה. ניק שהה באותו זמן בתוך הקרון אשר
שימש להובלת מוצרים בקרור. מתוך שיכחה נעלו אנשי הצוות את דלת הקרון ועזבו את
המקום. ניק נותר כלוא בתוך קרון הקירור. הוא נתפס לפניקה, הוא צעק בכל כוחו
ודפק באגרופיו על קירות הקרון עד אשר כפות ידיו נתמלאו בדם וקולו נצרד. אבל אף
אחד לא שמע אותו. "אם לא אמצא דרך לצאת אני אקפא כאן למוות", הוא חשב לעצמו.
ברצונו שאישתו ומשפחתו ידעו בדיוק מה קרה, הוא מצא סכין והחל לחרוט מילים על
קירות הקרון. הוא כתב, "כל כך קר כאן, אני מרגיש שאני מאבד תחושה בכל הגוף. אלה
הם כנראה מילותי האחרונות".
בבוקר המחרת כאשר פתחו אנשי הצוות את דלתות הקרון הם מצאו בתוכו את ניק כשהוא
שרוע על הרצפה ללא רוח חיים. ניתוח שלאחר המוות העלה שכל הסימנים הפיסיים בגופו
של ניק גילו שהוא קפא למוות. אבל העובדה היתה שיחידת הקירור של הקרון כלל לא
פעלה, הטמפרטורה בתוך הקרון כל הזמן לא ירדה מתחת לעשרים מעלות. ניק פשוט הרג
את עצמו מתוך דאגה וחרדה.
בניגוד לגישתו של ניק קראתי על אדם שטיפל בנושא הדאגה בצורה יצירתית יותר. נראה
היה שיש כל כך הרבה סיבות לדאוג עד כי אותו אדם החליט להקדיש יום אחד בשבוע
לדאגה. כאשר הצטברו דאגות, הוא נהג לרשום אותן על פתקים ולהכניס אותם לתיק
הדאגות. ואז בהגיע יום רביעי, יום הדאגות השבועי, הוא קרא כל דאגה ודאגה.
לתדהמתו, רוב הדברים שהטרידו אותו הסתדרו מעצמם או שבאו על פתרונם בדרך אחרת.
כך הוא למד שרק לעיתים נדירות יש מקום לדאגה אמיתית.
לפני כמה שנים שמעתי על תוצאות מחקר בנושא הדאגה שנערך בארה"ב. לפי אותו מחקר
40 אחוז מן הדברים מפניהם אנו חוששים אינם מתרחשים לעולם, 30 אחוז שיכים לעבר
ואין לנו כל אפשרות להשפיע עליהם, 12 אחוז שייכים לבעיותיהם של אחרים שאין להם
השפעה עלינו, 10 אחוז קשורים לחולי, אמיתי או מדומה, ורק 8 אחוז הם ענינים
השווים דאגה. גם אותם 8 אחוז המהווים בסיס לדאגה אמיתית אינם שווים את אנרגית
הדאגה המושקעת בהם, שכן בעזרת אמונה ונקיטת פעולה ניתן להתגבר על הסיבות לדאגה
תוך השגת היעדים להם אנו שואפים. אם כן, המסקנה היא שרק 0 אחוז מן הדברים בגינם
אנו דואגים שווים את מאמץ הדאגה.
הנסיון לימד אותי כי יש שני סוגי דברים בגינם לעולם איני צריך לדאוג. ראשית,
איני צריך לדאוג לגבי הדברים אותם איני יכול לשנות. אם איני יכול לשנות אותם,
הדאגה בגינם הינה לבטח מעשה מטופש וחסר תועלת. שנית, איני צריך לדאוג לגבי
הדברים אותם אני יכול לשנות. אם אני יכול לשנות אותם, הרי נקיטת פעולה תביא
יותר תועלת מאשר בזבוז אנרגיה על דאגות. אני מאמין שבתשעה מקרים מתוך עשרה,
הדאגה עצמה גורמת יותר נזק מאשר הדבר בגינו דואגים. הנח את הדאגות במקום הראוי
להן - מחוץ לחייך.
המתח הינו חלק מעובדות החיים, ביחוד בסביבה העיסקית. מתח חיובי דוחף אותנו
להשיג דברים חשובים בחיים. מתח ולחצים שליליים הנגרמים על ידי דאגות, חרדות,
קונפליקטים וכו' הינם גורמים מפריעים העלולים לעצור אותנו ולהסיט אותנו מהשגת
מטרותינו ושאיפותינו.
עליך ללמוד לזהות סימנים של עצבנות ומתח שלילי בחייך ולהתמודד עימם. לפניך
רשימת רעיונות ועצות שיסייעו לך בתחום זה:
* צא לחופשה. תחזור רענן.
* קח לך במתכוון זמן להתרגעות, מנוחה, מחשבה או פשוט משחק. כך תוכל ל'נקות את
הראש' ולשמור על פתיחות.
* אם אתה טיפוס דאגן, ערוך רשימת דאגות לשבוע אחד. בתום השבוע הבט לאחור. תוכל
לראות כי אותם מאורעות שהדאיגו אותך מתממשים רק לעתים רחוקות ולכן תוכל להתעלם
מהם בעתיד.
* שמור על תחומי עניין מחוץ לעבודה, כגון, עיסוק ספורטיבי, תחביבים וכו',
שיאפשרו לך להתפרק ממתחים.
* עליך להבין כי כאשר אתה 'יוצא מן הכלים' בגלל מצב בעייתי, אתה רק מחמיר את
המצב. התפרצויות יגרמו לכך שתאבד את שיתוף הפעולה של האחרים. אתה מפנה את
האנרגיה שלך לכיוון שלילי ולכעס, במקום לנהוג בדרך חיובית וקונסטרוקטיבית.
* דאג להשיג מידע ולהיות מעודכן במה שקורה בתחומי אחריותך. כאשר תדע מה קורה,
לא תהיה מתוח.
* הימנע מסדר יום עמוס מדי. שמור על גמישות ביומנך האישי. אם תדאג בקשר
לפיגורים רק תתעצבן יותר והפיגור יגדל.
* במצב מתח הימנע מקפאין וסוכר. מבחינה כימית, הם מגבירים את התגובה המתוחה של
הגוף במצבי לחץ.
* אל תניח לדברים להתפתח עד כדי מצב של תסכול. טפל בבעיה בזמן כל עוד השינוי
אפשרי.
* אם 'נתקעת' בפרויקט מסוים, צא להפסקה במקום לשקוע בתסכול עמוק יותר.
* אם אתה מרגיש 'לחוץ', קח כמה נשימות עמוקות, ארוכות ואיטיות. שחרר את הנשימה
לאט ושים לב כיצד תוכל להרגע באופן מודע ולשחרר את המתח יחד עם שחרור הנשימה.
* בעת קריאת ספר זה, שים לב האם אתה חש מתח כלשהו בגופך. הפסק לקרוא למשך מספר
רגעים והרפה במודע חלק זה בגופך. היעילות שלנו גוברת כאשר גופנו רפוי, בהשוואה
למצבי מתח.
* תרגל בדמיונך כיצד אתה פועל באופן רגוע ומבוקר גם במצב לחוץ מאוד. חזור על
תירגול זה כמה פעמים מידי יום. תת המודע שלך יסייע לך בהשגת התוצאה הסופית הזו.
* המחש לעצמך בדמיון פעילות מסוימת שלב אחר שלב וכיצד פעילות זו מסתיימת בתוצאה
מוצלחת. כך תתכנת עצמך לקראת הצלחה ובו זמנית תבצע תכנון חיוני.
* כאשר עניין פעוט מטריד אותך, רשום זאת. כך תיפטר ממנו ותוכל לפנות לנושאים
החשובים באמת. מחשבתך תהיה רגועה לאחר שתדע כי רשמת זאת ולא תשכח.
* או שתלמד לאהוב את מה שאתה עושה או שתחליף עבודה. 50% מהזמן בחייך שבו אינך
ישן מוקדשים לעבודה - אל תבזבז זמן זה.
* משתתף בסדנא לשחרור מתחים העלה את הרעיון הבא, "אל תתעצבן על עניינים פעוטים.
נתח את סיבת העצבנות ותיווכח שאין זה ענין השווה בזבוז אנרגיה כה רבה". במלים
אחרות, אם אין זה עניין של חיים ומוות, הרפה ממנו. הרגע, שאב הנאה מהרגע ואמור
לעצמך בשלווה, "מה עלי לעשות כעת?"
* היה עצמך - נסיון להיכנס לנעלי האחר הוא הרס עצמי.
* מדי יום עליך ראשית להתרגע, להתמקד, לשלוט בעצמך. לאחר מכן לך לעבודה.
* עמוד ומתח אברים לעתים תכופות במשך היום. כך תרענן את רמת האנרגיה שלך.
* חשוב על דברים שמחים ומבדחים מספר פעמים במשך היום. חשיבה רצינית מידי בולמת
יצירתיות.
* כאשר ראשך מלא במחשבות על הנאה, אושר והתרגעות, אין מקום לדאגה או מתח. בחר
באופן מודע במצב החיובי.
* התעמל במהלך יום העבודה. דקה אחת או שתיים יפיחו בך אנרגיה וישמרו על רמת מתח
נמוכה.
* התעמל כל יום במהלך הפסקת הצהריים.
* חשוב כיצד תרגיש טוב כשהמצב הנוכחי יסתיים. תמיד יש תקווה באופק.
* הצב בסדר היום שלך נושא של "כיף" בקדימות גבוהה. כך תשמור על הצביון ה"אנושי"
שלך.
